דף הבית ← החוויה

על החוויה של כל המעורבים

עמוד זה נכתב מתוך רצון להציע הבנה, ידע ורגישות ביחס לחוויה של כל המעורבים במצבים של פגיעה בקשר הורה־ילד. התוכן מבוסס על ספרות אקדמית המופיעה בסקירת הספרות של ד״ר ענבל בר־און וד״ר יואב מזא״ה, ונועד לסייע בזיהוי, בהבנה ובשיח אחראי השומר על טובת הילד במרכז.

כאשר קשר בין ילד להורה נפגע לאורך זמן, אין מדובר רק במחלוקת בין מבוגרים, אלא במציאות רגשית מורכבת המשפיעה על כל בני המשפחה. הספרות האקדמית מתארת פגיעה זו כתהליך שעלול לערער תחושת ביטחון, שייכות, יציבות וזהות, אצל הורים וילדים כאחד.

ההורה המנוכר

הורה מנוכר עלול לחוות כאב עמוק ומתמשך הנובע מן ההתרחקות או הדחייה של ילדו. לעיתים קרובות חוויה זו מלווה בתחושות של כישלון, אשמה, בושה, בדידות, חוסר אונים, דיכאון ואבל מתמשך, כאילו חלק מרכזי בזהותו כהורה נשמט ממנו.

הספרות המקצועית מתארת כי כאשר הורה מושחר, נדחה או מורחק שוב ושוב, הוא עלול להרגיש מחוק, חסר ערך, וחסר יכולת להגן על הקשר עם ילדו. מצבים אלה עשויים להיות מלווים בפגיעה משמעותית ברווחה הנפשית, בירידה בערך העצמי, במתח כרוני, ובסיכון מוגבר לקשיים רגשיים ונפשיים.

עבור הורים רבים, זהו אובדן מתמשך שאין לו סיום ברור. הילד קיים, אהוב ונוכח בלב, אך הקשר עמו נעשה רחוק, מוגבל או חסום, ולכן מדובר לעיתים באבל חי — אובדן שמתרחש בזמן אמת, בלי אפשרות פשוטה להיפרד ובלי אפשרות פשוטה להשיב את מה שהיה.

הילדים

ילדים הנמצאים בתוך דינמיקה של ניכור הורי אינם רק "בוחרים צד". לפי הספרות המופיעה בסקירה, הם עלולים להימצא בתוך קונפליקט נאמנויות עמוק, לחץ רגשי מתמשך, ותחושה שעליהם להתרחק מהורה אחד כדי לשמור על הקשר, האישור או תחושת הביטחון מול ההורה האחר.

המצב הזה עלול לבלבל את עולמו הפנימי של הילד. מחקרים המתוארים בסקירה קושרים מצבים כאלה לחרדה, דיכאון, ירידה בערך העצמי, קושי באמון, בלבול ביחס לזהות ולקשרים, ולעיתים גם לקושי להחזיק תמונה מורכבת ומאוזנת של שני ההורים.

כאשר המצב נמשך לאורך זמן, ההשלכות עלולות להופיע גם בבגרות. הספרות מצביעה על קשר אפשרי בין חשיפה לדינמיקות מנכרות לבין קושי במערכות יחסים, פגיעה בתחושת הביטחון, ירידה ברווחה נפשית, ואתגרים בתחום האינטימיות, האמון והיציבות הרגשית.

יחד עם זאת, חשוב להדגיש בזהירות: לא כל סירוב קשר של ילד נובע מניכור, ולא כל התרחקות מהורה ניתנת להסבר אחד. משום כך, הספרות מדגישה את הצורך בהערכה מקצועית, מבדלת, רגישה ומהירה, הבוחנת לעומק את הסיבות למצוקה, לדחייה או לניתוק.

ההורה המנכר וההתנהגויות המנכרות

הספרות האקדמית עוסקת גם בהתנהגויות מנכרות — התנהגויות העלולות לפגוע בקשר של הילד עם ההורה האחר. בין ההתנהגויות המתוארות ניתן למצוא השחרת ההורה האחר, ערעור הלגיטימיות שלו, יצירת נאמנות כפויה, עירוב הילד בסכסוך של המבוגרים, הפעלת לחץ רגשי, טשטוש גבולות, ולעיתים גם חסימה ישירה או עקיפה של קשר.

חשוב מאוד להציג תחום זה בזהירות ובאחריות. שיח מקצועי אחראי אינו מבקש להכתים, לתייג או לפשט יתר על המידה מצבים משפחתיים מורכבים, אלא לזהות דפוסים שעלולים להזיק לילד ולהבין כיצד לעצור אותם מוקדם ככל האפשר.

בחלק מן המקרים, התנהגויות מנכרות עשויות להופיע על רקע פגיעה, כעס, חרדה, צורך בשליטה או קושי לשאת נפרדות. אך גם כאשר קיימת מורכבות רגשית, הספרות אינה רואה בכך הצדקה לפגיעה בקשר של הילד עם ההורה האחר, אלא סיבה נוספת לצורך בהתערבות מקצועית אחראית, רגישה ומכוונת לטובת הילד.

המשפחה כולה

ניכור הורי אינו נשאר רק בין שני הורים ואינו נוגע רק ליחסי הורה־ילד. הוא משפיע על המערכת המשפחתית כולה, על תחושת היציבות, על הגבולות בתוך המשפחה, על הביטחון הרגשי של הילדים, ועל האפשרות לשמור על קשרים משמעותיים לאורך זמן.

הספרות המתוארת בסקירה מדגישה כי ככל שהפגיעה בקשר נמשכת, כך עלולה לגדול גם המורכבות של השיקום. לכן יש חשיבות רבה לזיהוי מוקדם, להתבוננות רגישה, למענה מקצועי מותאם, ולהחזרת המוקד שוב ושוב אל צרכיו ההתפתחותיים, הרגשיים והקשריים של הילד.

סיכום

הבנת החוויה של ההורה המנוכר, של הילדים ושל הדינמיקה המנכרת אינה נועדה להגביר קיטוב, אלא לאפשר ראייה עמוקה, אחראית ואנושית יותר של המציאות. כאשר מבינים טוב יותר את המחיר הרגשי וההתפתחותי של פגיעה בקשר הורה־ילד, מתחדדת גם החשיבות של זיהוי מוקדם, ליווי מקצועי, ושמירה על קשרים בטוחים ומשמעותיים בחיי הילד.

מקורות מרכזיים

המלל נשען במיוחד על מקורות אקדמיים המופיעים בסקירת הספרות של ד״ר ענבל בר־און וד״ר יואב מזא״ה (משרד הרווחה, 2019), ובהם:

• Baker (2005a, 2005b, 2006)
• Baker & Andre (2008)
• Baker & Ben-Ami (2011); Ben-Ami & Baker (2012)
• Kelly & Johnston (2001)
• Johnston (2003, 2005); Johnston, Walters, & Olesen (2005a, 2005b)
• Goldberg & Goldberg (2013)
• Godbout & Parent (2012)
• Harman, Kruk, & Hines (2018)
• Baker & Verrocchio (2013, 2014); Verrocchio, Baker, & Bernet (2016)