דף הבית ← חוק והליך בישראל

חוק והליך בישראל

המסגרת המשפטית בישראל לטיפול בפגיעה בקשר בין הורה לילד מבוססת על האמנה לזכויות הילד, על דיני המשפחה, ועל נוהל שפרסמה נשיאת בית המשפט העליון לטיפול דחוף בהליכים שעניינם חשש לפגיעה במוגנות ילדים או בקשר עם הוריהם.

זכות הילד לקשר עם שני הוריו

נקודת המוצא במשפט הישראלי היא שזכות הילד לקשר עם שני הוריו היא זכות יסוד, המעוגנת באמנת האו"ם לזכויות הילד ומתיישבת עם עיקרון העל של טובת הילד. בתי המשפט הכירו בזכות זו זה מכבר כמקימה הגנה וסעד משפטי.

לצד הזכות לקשר, הספרות והפסיקה מדגישות גם את זכות הילד למוגנות בקשר — כלומר, ההגנה מפני פגיעה אפשרית של מי מההורים, ובכלל זה חשיפה לאלימות במשפחה. שתי הזכויות נשקלות יחד, מתוך הבנה שטובת הילד אינה ניתנת לפיצול בין "קשר" ל"מוגנות".

נוהל נשיאת בית המשפט העליון 2-20

ב-2020 פורסם נוהל מספר 2-20 של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, שעניינו "טיפול בתי המשפט לענייני משפחה בהליכים דחופים שעניינם חשש לפגיעה במוגנותם של ילדים והבטחת הקשר בין הורים לילדיהם". הנוהל פורסם בתחילה כהוראת שעה, לווה במחקר של מחלקת המחקר של הרשות השופטת, ועודכן מספר פעמים. בנוסחו המעודכן מ-1.8.2023 הוא קבוע כהוראת קבע.

מטרת הנוהל

הנוהל קובע סדרי עבודה אחידים לבתי המשפט לענייני משפחה, במטרה להבטיח מענה ראשוני, יעיל ומהיר להליכים דחופים שעניינם חשש לפגיעה במוגנות ילדים או לפגיעה בקשר בין הורים לילדיהם.

חשיבות מימד הזמן

הנוהל מנמק את הצורך בטיפול מהיר בכך ש"לממד הזמן חשיבות והשפעה מכרעת על התמודדות והתערבות יעילים". זיהוי ואבחון מוקדמים של טעמי הפגיעה בקשר, ומתן סעד זמני בשלבים ראשוניים, יכולים לסייע במניעת החמרת הפגיעה או קיבוע של נתק וסירוב לקשר.

מסגרת זמנים: 14 יום

הנוהל קובע מסגרת זמנים מחייבת לקביעת דיון בבית המשפט במקרים מתאימים:

• בקשה לסעד דחוף להבטחת קשר במסגרת הליך יישוב סכסוך — דיון תוך 14 יום, כאשר המתנה למפגש מהו"ת ראשון תגרום נזק של ממש.
• בקשה לקיצור תקופת עיכוב ההליכים בשל חשש לפגיעה במוגנות הילד — החלטה תוך 14 יום.
• בקשת סעד זמני להבטחת קשר או למניעת פגיעה במוגנות לאחר תום תקופת עיכוב ההליכים — דיון תוך 14 יום.

בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים ובהחלטה מנומקת, לסטות ממסגרת הזמנים, וכן לקבוע שבקשה שהוגשה לפי הנוהל אינה מתאימה להתברר לפיו.

הגדרות מרכזיות בנוהל

• בקשת סעד דחוף להבטחת קשר — בקשה לבית המשפט לענייני משפחה כבקשה לסעד דחוף לפי תקנה 12(א)(3) לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ו-2016, כאשר עולה חשש לפגיעה במוגנות הילד או לפגיעה בקשר בין הורה לילדו.
• בקשת סעד זמני להבטחת קשר או למניעת פגיעה במוגנות ילד — בקשה לסעד זמני שהוגשה לפי תקנות סדר הדין האזרחי ותקנות בית המשפט לענייני משפחה, במסגרת תובענה עיקרית, שעולה ממנה חשש דומה.

שמירת סמכויות בית המשפט

הנוהל מבהיר כי אין בהוראותיו כדי לגרוע מסמכות בתי המשפט לענייני משפחה ליתן סעדים להבטחת קשר רציף ותקין בין הורה לילדו, ולשמירה על קטין מפני פגיעה — הכל בכפוף לטובת הילד. כן מובהר שאין בנוהל כדי לגרוע מהוראות חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע"ה-2014, ומהתקנות שהותקנו מכוחו.

היקף הנוהל

הנוהל חל על בתי המשפט לענייני משפחה. הוא אינו מקנה סמכות עניינית מקום שסמכות השיפוט נתונה לערכאה שיפוטית אחרת, כגון בתי הדין הדתיים.

הקריאה את הנוהל המלא

הנוהל המלא בנוסחו המעודכן (1.8.2023) מתפרסם באתר הרשות השופטת. אנו ממליצים לקרוא את המקור עצמו לפני כל פעולה משפטית.

הורדת קובץ ה-PDF (עותק מקומי) · אתר הרשות השופטת

חקיקה ופסיקה רלוונטיות נוספות

• חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962.
• חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ה-2014.
• תקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ו-2016.
• תקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.
• אמנת האו"ם לזכויות הילד, 1989 (ישראל אישררה ב-1991).